פסק-דין בתיק ת"א 174257/02

מבוא ;

1.      עסקינן בארבע תביעות כספיות מאוחדות שעניין גניבת מלגזות; כאשר שלוש תביעות מהן הינן תביעות שיבוב כמשמעותן בסעיף 62 לחוק חוזה ביטוח, תשמ"א 1981 (להלן:" חוק חוזה הביטוח").

העובדות הצריכות לענין, הנפשות הפועלות וכתבי הטענות מטעם הצדדים ;

נכיר את הנפשות הפועלות שהיו מעורבות במערכת התביעות כל אחת לחוד, תוך סקירת פרשת התביעה בכל אחד מהתיקים המאוחדים בתמצית;

2.                                     התביעה הראשונה ת"א 174257/02; הינה תביעת שיבוב שהגישה התובעת 1, חתמי לוידס מסוימים באמצעות סקוריטס בע"מ (להלן:" סקוריטס") נגד "חברת יבטח בע"מ" (להלן:" חברת השמירה יבטח") העוסקת במתן שירותי שמירה וכנגד "עיריית תל - אביב" (להלן: " עיריית ת"א"). סקוריטס דרשה חיוב הנתבעות בתשלומי שיבוב כנגד פיצויים ששילמה במסגרת חבותה על פי הפוליסה למבוטחת שלה, "ש.ב.מ חקלאות בע"מ" (להלן: "המבוטחת 1") אשר בוטחה בפוליסה לביטוח ציוד מכני הנדסי לתקופה שמיום 23.10.01 ועד ליום 31.12.01. בין השאר, כיסתה הפוליסה נזקי גניבה ופריצה העלולים להיגרם לציוד ובכלל זה המלגזה.

התביעה  

3.      סקוריטס טוענת, כי בתאריך 15-16.11.01 נגנבה מלגזה שהיתה בבעלות המבוטחת 1, סקוריטס ערכה בירור לגבי חבותה ולגבי היקף הנזק ומשמצאה, כי נזקי האירוע מכוסים על פי תנאי הפוליסה היא שילמה תגמולי ביטוח למבוטחתה בסך 61,900 ש"ח זאת בנוסף לשכ"ט חוקרים בסך 4,245 ש"ח מכאן לתביעתה לשיבוב הסכומים בהן נשאה.

לשיטת סקוריטס, עיריית ת"א התחייבה לספק שמירה באמצעות חברת שמירה מטעמה ולפקח על ביצועה של השמירה באופן מלא, וכי חברת יבטח התחייבה לספק שירותי שמירה ובפועל שמרה בשעות שהשוק סגור באמצעות שני שומרים. במילים אחרות טוענת סקוריטס, כי עיריית ת"א התחייבה לספק שירותי שמירה באמצעות קבלן מטעמה ולפקח על עבודת השומרים באופן שותף.

המלגזה המבוטחת מטעמה, נקשרה בליל האירוע בשרשרת ובמנעול עובר לתאונה כפי שהעיד מר בן משה ועדותו לא נסתרה.

בחוזה החכירה בין עיריית ת"א לבין השוק הסיטונאי התחייבה העירייה לדאוג לשמירה כפי שעולה לגרסתה מסעיף 12 (ג) (ה) לחוזה החכירה.

בנוסף בהתאם לחוזה עם חברת השמירה יבטח, התחייבה העירייה לפקח על ביצוע השמירה "העירייה תפקח על ביצוע האבטחה והשמירה ועל הקבלן להסכים לכל שיטת ביקורת שהעירייה תנקוט".

נטען, כי על פי החוזה רשאית העירייה לדרוש שומרים מעבר לאלה המפורטים בו (שתי משמרות של מכירת כרטיסים) וכי יבטח התחייבה לספקם וכי בפועל אכן התבצעה שמירה בשעות שהשוק סגור.

סקוריטס טוענת, כי בסעיף 5 לכתב ההגנה הודתה יבטח כי התחייבה לספק לעיריית ת"א 2 שומרים, האחד לשער והשני לסיור וטענה שכזו הינה בבחינת הודאת בעל דין, ואין לקבל את טענתה המאוחרת כאילו שהיא לא התחייבה לשמור ולא שמרה בפועל. מכאן טוענת סקוריטס, כי יבטח אינה יכולה לטעון כעת כי שמרה אך לא התרשלה שכן טענתה הבסיסית הינה כי לא שמרה ולא נדרשה לשמור.

4.      לסיכום טוענת סקוריטס, הנתבעות התרשלו בשמירה על השוק ועל המלגזה מושא התביעה שכן, מציאת השרשרת על ידי מפקח של נציג העירייה אך מוכיח כי שומרי יבטח לא איתרו את הפריצה אלא לאחר האירוע, ואף לא שמעו את הרעש מחיתוכה.

עוד נטען, כי העירייה על אף שחשבה שיש צורך בתגבור השומרים, לא פעלה להגדיל את מספר השומרים בשוק שכן נתקלה בהתנגדות חברת השוק הסיטונאי כפי שהעיד מר חיו.

בנסיבות אלה לשיטת סקוריטס יש לקבוע, כי הן העירייה והן יבטח התרשלו בכך שלא דאגו להגדלת מספר השומרים בשוק ובכך אפשרו את האירוע מושא התביעה.

עיקר טענות הנתבעת 1

5.      יבטח טוענת, כי אין לראות בה כנושאת באחריות לגניבת המלגזות נשוא התביעה ככל שזו התרחשה, הן בהתאם לאמור בחוק השומרים, תשכ"ז 1967 והן בהתאם לאמור בפקודת הנזיקין [נוסח חדש] ומכאן שיש לדחות את תביעותיהן של התובעות מניה וביה.

יבטח כלל לא הייתה אמונה על שמירת המלגזות מפני גניבה, ולמעשה הוכח כי תפקידה באתר השוק הסיטונאי התמצה, כדברי מר ציון חיו בעדותו מטעם עיריית ת"א, לכדי שירותי סדרנות ופיקוח על היוצאים והנכנסים למתחם, וכן שמירה על "האינטרסים הציבוריים" במתחם השוק הסיטונאי.